בהתבסס על הבדלים במנגנוני הנעה ובמצבי תנועה, מלטשים נפוצים מסווגים בעיקר לסוגים הבאים:
1. מלטשים רטט: בסוג זה, המיכל הנפילה משתמש במנוע רטט כדי ליצור תנודות-תדר גבוהות,-נמוכות, תלת-ממדיות. בהשפעת התנודות הללו, חלקי העבודה והחומרים השוחקים בתוך המיכל נעים לאורך מסלולים מעגליים, סלילניים או-כמו מערבולת. אופן תנועה זה מבטיח מגע יסודי בין חלקי העבודה והמדיה, וכתוצאה מכך פעולת שחיקה עדינה אך אחידה. הוא מתאים במיוחד-לעיבוד חלקים מדויקים, רכיבים הניתנים לעיוות בקלות, או חלקי עבודה הכוללים חללים פנימיים מורכבים, המספקים תוצאות חריגות של פירוק וגימור פני השטח.
2. מלטשים רוטריים: זה מייצג סוג מסורתי יותר, שבו המיכל המתהפך מסתובב במהירות קבועה סביב ציר אופקי או משופע. מונעים על ידי כוח הכבידה, חלקי העבודה והחומרים בתוך התוף מורמות לגובה מסוים לפני ההחלקה חזרה למטה, מה שיוצר שילוב של פעולות הזזה וגלגול. עיצוב זה כולל מבנה פשוט ומתאים לעיבוד אצווה של פריטים-כגון יציקות וחלקים מוטבעים-כאשר דרישות גימור פני השטח אינן מחמירות במיוחד.
3. מלטשים צנטריפוגליים: זוהי גרסה יעילה ביותר, המצוידת בדרך כלל במספר מיכלים מתגלגלים המסתובבים סביב ציר מרכזי ובו זמנית מסתובבים על הצירים שלהם. הכוחות הצנטריפוגליים החזקים שנוצרים על ידי סיבוב מהיר- זה מאיצים את התנועה היחסית בין המדיה לחלקי העבודה, ובכך מקצרים משמעותית את מחזור הליטוש. סוג זה אידיאלי לעיבוד חלקי עבודה בעלי קשיות גבוהה, או כאלה הדורשים הסרת חומר מהירה (הפחתת מלאי) או השגת גימור מבריק- גבוה.
למרות אופני התנועה השונים שלהם, עקרון הליבה העומד בבסיס כל המכונות הללו נשאר עקבי: כוח מכני מנוצל להנעת תנועה יחסית בין חלקי העבודה והמדיה השוחקת בתוך סביבה מבוקרת, ובכך ממנף חיכוך להשגת החלקת פני השטח.
