השימוש בחומרים שוחקים עוד מימי קדם; למשל, מחרשות מתקופת תרבות היאנגשאו של ארצי כבר הדגימו יישום של עקרונות הבלאי השוחקים. בשנת 1798 הוקמה בבריטניה ועדה מיוחדת לחקור את הבלאי של מטבעות זהב, וסימנה את תחילתו של מחקר בקנה מידה גדול של בלאי שוחקים.
במהלך שנות ה-50 וה-60, ארצ'רד בבריטניה ורבינוביץ' בארה"ב הציעו מודלים תיאורטיים מפושטים ללבוש שוחק.
בנוגע לפיתוח של חומרי שיוף מלאכותיים, יישומים מוקדמים הסתמכו על חומרים שוחקים טבעיים, אשר הוחלפו לאחר מכן על ידי התפתחות הדרגתית של קורונדום מלאכותי. בשנת 1981,-חברת 3M האמריקאית הציגה את חומר השפשוף הקרמי "Cubitron" שלה. לאחר מכן, חברת נורטון פיתחה את סדרת ה-SG שלה.
מוצרי שוחקים המבוססים על-Zirconia עברו גם הם שיפור מתמיד, דוגמת סדרת "New Blue" מבית Norton|Saint-Gobain Abrasives.
בהקשר של תעשיית כלי השחזה וכלי השחזה של סין, הוקם בשנת 1958 מכון המחקר של ג'נגג'ואו לחומרים וטחינה (המכונה "מכון שלושת השחזה"). בשנת 1963, היהלום המלאכותי הראשון של סין סונתז בהצלחה בז'נגג'ואו ולאחר מכן הובא לייצור תעשייתי בקנה מידה-תעשייתי.
במונחים של ספרות תיאורטית על שחיקה שוחקת, הכרך *Abrasive Wear*-שפורסם על ידי Science Press-מפרט באופן שיטתי את המכניקה של בלאי, אפיון שוחק, ואת העקרונות של שני-לבישה לגוף ושלושה-לבישת גוף, בין השאר.
